Bava Metzia 123

Kapitel 123

א (ויקרא כה, לו) וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי

1 es lebe dein Bruder mit dir, gib es ihm zurück, damit er lebe. –

ב ורבי יוחנן האי וחי אחיך עמך מאי עביד ליה מבעי ליה לכדתניא שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא ר' עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך

2 Wofür verwendet R. Joḥanan [die Worte:] es lebe dein Bruder mit dir? – Diese verwendet er für folgende Lehre: Über den Fall, wenn zwei Personen sich auf dem Wege befinden, und im Besitze des einen sich ein Krug Wasserbefindet, und wenn beide trinken, sie beide sterben, wenn aber der eine, er eine bewohnte Gegend erreichen kann, trug Ben Peṭora vor, lieber sollen beide trinken und sterben, als daß der eine den Tod des anderen sehe. Dann aber kam R. A͑qiba und lehrte: Es lebe dein Bruder mit dir, dein eigenes Leben geht dem Leben deines Nächsten vor.

ג מיתיבי הניח להם אביהם מעות של רבית אע"פ שיודעים שהן של רבית אינן חייבין להחזירן הא אביהן חייב להחזיר

3 Man wandte ein: Hat ihr Vater ihnen Wuchergeld zurückgelassen, so brauchen sie, selbst wenn sie wissen, daß es vom Wucher herrührt, es nicht zurückzugeben. Demnach muß der Vater selber es wohl zurückgeben!? –

ד בדין הוא דאבוהון נמי לא מיחייב להחזיר ואיידי דקא בעי למתני סיפא הניח להן אביהם פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם תני נמי רישא בדידהו

4 Ihr Vater selber braucht es ebenfalls nicht zurückzugeben, da er aber im Schlußsatze lehren will, daß, wenn er ihnen eine Kuh, ein Gewand oder sonst eine gekennzeichnete Sache zurückgelassen hat, sie sie wegen der Ehre ihres Vaterszurückgeben müssen, so lehrt er es auch im Anfangsatze von diesen. –

ה והני מפני כבוד אביהם מי מיחייבי קרי כאן (שמות כב, כז) ונשיא בעמך לא תאר בעושה מעשה עמך

5 Wieso sind sie dazu wegen der Ehre ihres Vaters verpflichtet, man sollte doch hierbei sagen:einem Fürsten in deinem Volkesollst du nicht fluchen, nur wenn er nach den Werken deines Volkes handelt!? –

ו כדאמר ר' פנחס משמיה דרבא בשעשה תשובה הכא נמי בשעשה תשובה אי עשה תשובה מאי בעי גביה שלא הספיק להחזיר עד שמת

6 Wie R. Pinḥas im Namen Rabas erklärthat, wenn er Buße getan hat, ebenso auch hierbei, wenn er Buße getan hat. – Wieso befindet sich, wenn er Buße getan hat, [die Sache] bei ihm!? – Wenn er zur Rückgabe nicht kam und gestorben ist.

ז מיתיבי הגזלנין ומלוי רבית אע"פ שגבו מחזירין גזלנין מאי אע"פ שגבו איכא אי גזול גזול אי לא גזול גזלנין קרית להו אלא אימא גזלנין מאי ניהו מלוי רבית אע"פ שגבו מחזירין

7 Man wandte ein: Räuber und Wucherer müssen, auch wenn sie eingeforderthaben, Rückerstattung leisten. – Was haben Räuber denn einzufordern: haben sie etwas geraubt, so haben sie es ja geraubt, haben sie nichts geraubt, wieso heißen sie Räuber!? – Lies vielmehr: Räuber, das sind nämlich Wucherer, müssen, obgleich sie bereits eingefordert haben, Rückerstattung leisten!? –

ח תנאי היא דתניא רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב פוטרין את המלוה ואת הערב מפני שיש בהן קום עשה מאי קום עשה לאו משום דאמרינן להו קומו אהדורו

8 Hierüberstreiten Tannaím, denn es wird gelehrt: R. Neḥemja und R. Elie͑zer b. Ja͑qob befreienden Gläubiger und den Bürgen, weil es für diese hierbeiauch ein Gebotgibt. Welches Gebot? Wahrscheinlich werden sie aufgefordert, eszurückzugeben.

ט מכלל דתנא קמא סבר לאו בני אהדורי נינהו לא מאי קום עשה לקרוע שטרא

9 Demnach ist der erste Tanna der Ansicht, sie brauchen nicht zurückzugeben. – Nein, das Gebot ist, den Schuldschein zu zerreißen. –

י מאי קסבר אי קסבר שטר העומד לגבות כגבוי דמי והא עבדו איסורייהו ואי לאו כגבוי דמי הא לא עבוד ולא כלום

10 Welcher Ansicht ist er: ist er der Ansicht, der zur Einforderung stehende Schuldschein gelteals eingefordert, so haben sie ja das Verbot bereits übertreten, und gilt er nicht als eingefordert, so haben sie ja nichts getan!? –

יא לעולם קסבר שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי והא קא משמע לן דשומא מילתא היא

11 Tatsächlich ist er der Ansicht, der zur Einforderung stehende Schuldschein gelte nicht als eingefordert, nur lehrt er uns damit, daß auch die Verhandlung wesentlichist.

יב הכי נמי מסתברא דתנן אלו עוברים בלא תעשה המלוה והלוה הערב והעדים בשלמא כולהו עבוד מעשה אלא עדים מאי עבוד אלא לאו שמע מינה דשומא מילתא היא ש"מ

12 Dies ist auch einleuchtend, denn wir haben gelernt: Folgende begehen das Verbot: der Gläubiger, der Schuldner, der Bürge und die Zeugen. Allerdings haben jene alle eine Handlung ausgeübt, die Zeugen aber haben ja nichts getan? Vielmehr ist hieraus zu entnehmen, daß auch die Verhandlung wesentlich ist. Schließe hieraus.

יג אמר רב ספרא כל שאילו בדיניהם מוציאים מלוה למלוה בדינינו מחזירין ממלוה ללוה כל שאילו בדיניהם אין מוציאין מלוה למלוה בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה

13 R. Saphra sagte: In Fällen, in welchen esnach ihrem Rechtevom Schuldner für den Gläubiger eingefordert wird, muß es nach unserem Rechte der Gläubiger dem Schuldnerzurückgeben, und in Fällen, in welchen es nach ihrem Rechte vom Schuldner für den Gläubiger nicht eingefordert wird, braucht es nach unserem Rechte der Gläubiger dem Schuldner nicht zurückzugeben.

יד א"ל אביי לרב יוסף וכללא הוא והרי סאה בסאה דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה אמר ליה אינהו בתורת פקדון אתא לידיה

14 Abajje sprach zu R. Joseph: Ist dies denn eine [stichhaltige] Regel, beim [Leihen] einer Seá gegen eine Seáwird es ja nach ihrem Rechte vom Schuldner für den Gläubiger eingefordert, und nach unserem Rechte braucht es der Gläubiger dem Schuldner nicht zurückzugeben!? Dieser erwiderte: Nach ihrem Rechte kam es in seine Hand wie ein Depositum.

טו א"ל רבינא לרב אשי והרי משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה

15 Rabina sprach zu R. Aši: Bei einem Pfand ohne Abzugwird es ja nach ihrem Rechte vom Schuldner für den Gläubigereingefordert,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel